<h1>העיטור אות ג' גט</h1>
<h2>דף יט:</h2>
אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הא גיטך פסלה מן הכהונה חיישינן שמא במי מילין כתבו ובדקינן ליה במיא דנרא אי לא פליט לאו כלום הוא ואי פליט חיישינן. ותניא הרי זה גיטך נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד וחזר ואמר לה שטר פסים הוא מגורשת. ירושלמי (פ"א דגיטין ה"א) כיון שהוחזקה גרושה בפני שנים לא כל הימנו לפוסלה. ואוקימנא בדקריוה סהדי ובתר הכי עייליה לידיה ואפקיה דלא חיישינן לאיחלופי. ומסתברא לן מדאצטריך ליה לשנויי הכי ולא קא משני בדלא קרויה ואפילו הכי כשר שמע מינה דהא דאמרינן צריכי למקריה אי לא קריוה פסול. והא דאמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטך פסלה מן הכהונה מפני ריח הגט הפוסל לכהונה הוא דקאמר. ולא בריר לן מאי טעמא לא אייתי לה רבינו אלפסי ההיא עובדא דההוא דזרק גיטא לדביתהו ביני דני ואשתכח מזוזתא וכו' אבל תרי מדההיא הוה האי נמי הוה חששא הוא ופסולה לכהונה. ואיכא מאן דאמר דאי לא קריוה סהדי כשר מיהא דגרסינן לעיל (פ'.) כתב גט לאיש ושובר לאשה וכו' עד אם לאלתר יצא אינו גט ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט. ולא היא דהתם גיטא איתיה קמן ולא חיישינן אלא לאיחלופי ואף על גב דלא קריוה כשר. אבל כי ליתיה קמן איכא למיחש דילמא שטרא אחרינא הוא ופסול. ההוא דעאל לבי כנישתא דאבי גובר שקל ספר תורה יהב לה לדביתהו אמר לה הא גיטיך למאי ניחוש לה אי משום כריתות דאית בה הא בעינן וכתב לה וכו'. שמע מינה דאף על גב דלא כתב בה הרי את מותרת לכל אדם אלא כריתות איתה לגיטא. והוא הדין לגרשתי ולכל לשון כריתות. ואף על פי שכתוב בו ענינים אחרים כיון שכתב בו שמו ושמה ואמר לה הרי זה גיטך יש לחוש לגירושין ומגורשת מספק.
<h2>דף נה.</h2>
בפרק הניזקין (נ"ה.) מעדותו של רבי [יוחנן בן גודגדא] אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת. שמע מינה דלא בעינן שיאמר לה הא גיטך. ולא בטיל ליה עד דמבטל ליה בפירוש באפי סהדי. ומסתברא דוקא דקאמר לעדים ראו גט זה הא לא אמר לעדים ואמר לה כנסי שטר חוב זה אפילו עסוקין באותו ענין צריך שיאמר לה הא גיטיך ואי לא בטולי בטליה הא נתן בידה מסתמא לא צריך למימר לה הא גיטך. והא דגרסינן בפרק הזורק (ע"ח.) שאינו גט עד שיאמר לה הא גיטך דוקא שבא לידה בלא הכשר כגון ששלפתו מאחוריו או נתן בידה והיא ישינה או כגון שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני דבעינן שיחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אבל נתן בידה או ביד שליח ועסוקין באותו ענין לא צריך למימר לה מידי אלא ליתן הגט בידה או ביד שליח להולכה או לקבלה אבל אין עסוקין באותו ענין אפילו מענין לענין ובאותו ענין צריך לפרש כדאיתא בירושלמי (פ"א ה"א) צריך שיאמר לה זו גיטך. ובתיקון הגט לרבינו כשנותן לשליח בין לקבלה בין להולכה אומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי והרי היא מותרת לכל אדם והמוליך יאמר הא גיטך והרי את מותרת לכל אדם. ויש לי לעיין למה לי הרי את מותרת לכל אדם.
<h2>דף עז.</h2>
גט. והלכותיה בארבע מקומות. האחד על הכתיבה במאמר השביעי בכתיבת השטר. השני בפסלות גוף הגט במאמר שמיני. השלישי באות שין בשלישות. הרביעי בקבלת האשה עצמה. כדתנן הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה הרי זו מגורשת דקיימא לן גיטה וחצירה באין כאחד. וכדעולא דאמר והוא שעומדת בתוך ביתה או בתוך חצירה דכיון דחוב הוא לה אין חבין לאדם אלא בפניו כדפריק רב אשי בפרק קמא דבבא מציעא (י"א:). הילכך בעינן שתהא נעורה ולא ישינה.
<h2>דף עז:</h2>
והיכא דזרקו לחצר חבירו ואחר כך קנאתו פסול משום חצירה הבאה לאחר מיכן אבל זרקו בחצירו ואחר כך הקנהו לה החצר מגורשת כדאיתא בגיטין בפרק שני (כ"א.). וכדאמרינן ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא לא איספיק למיתבה ניהלה. ופירש רבינו [שלמה] משום דגט לאו בר טלטול הוא. וקשיא לי מכדי טלטול וקנין החזקה תרווייהו אסירי בדרבנן מאי שנא קנין החזקה דשרו ומאי שנא טלטול דאסור. ומסתברא דגיטא הוה בדוכתא דלא אפשר למיתבה ניהלה דרשות הרבים מפסיק ביניהן וסופר הוא שכתבו שם והניחו שם הא לאו הכי שרי לטלטוליה ולמיתביה ניהלה. דהא ביטול רשות לבית שמאי אסור בשבת משום דמקנא רשותא הוא. ואפילו הכי משום עיגונא אקילו בה רבנן טלטול נמי משום עגונא אקילו בה רבנן. ומעשה בא לידי והתרתי. וכן פירש גאון שלא היה שם ועיקר.
<h2>דף עח.</h2>
בפרק הניזקין (נ"ה.) מעדותו של רבי [יוחנן בן גודגדא] אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת. שמע מינה דלא בעינן שיאמר לה הא גיטך. ולא בטיל ליה עד דמבטל ליה בפירוש באפי סהדי. ומסתברא דוקא דקאמר לעדים ראו גט זה הא לא אמר לעדים ואמר לה כנסי שטר חוב זה אפילו עסוקין באותו ענין צריך שיאמר לה הא גיטיך ואי לא בטולי בטליה הא נתן בידה מסתמא לא צריך למימר לה הא גיטך. והא דגרסינן בפרק הזורק (ע"ח.) שאינו גט עד שיאמר לה הא גיטך דוקא שבא לידה בלא הכשר כגון ששלפתו מאחוריו או נתן בידה והיא ישינה או כגון שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני דבעינן שיחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אבל נתן בידה או ביד שליח ועסוקין באותו ענין לא צריך למימר לה מידי אלא ליתן הגט בידה או ביד שליח להולכה או לקבלה אבל אין עסוקין באותו ענין אפילו מענין לענין ובאותו ענין צריך לפרש כדאיתא בירושלמי (פ"א ה"א) צריך שיאמר לה זו גיטך. ובתיקון הגט לרבינו כשנותן לשליח בין לקבלה בין להולכה אומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי והרי היא מותרת לכל אדם והמוליך יאמר הא גיטך והרי את מותרת לכל אדם. ויש לי לעיין למה לי הרי את מותרת לכל אדם.
היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת היכי דמי קרוב לה כל שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה. וכתב רבינו חננאל קיבלנו מרבוותא אפילו זרקו לה בחצירה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסינן בירושלמי (גיטין פ"ח ה"ב) מחוור שבכולן עד שיתננו לידה. ומילתא תמיהא היא דירושלמי וגמרא דילן חדא מילתא היא ואת לא תעביד עובדא ברשות הרבים קאמר שמא יאמר על רחוק שהוא קרוב אבל בביתה או בחצירה ליכא מאן דאסר. וכולהו שמעתתא הכי איתנהו דמסתברא דמשתריא לעלמא אבל ברשות הרבים עד דמטי גיטא לידה. וכל תוך ארבע אמות ברשות הרבים צריכה חליצה. וצידי רשות הרבים וסימטא כרשות הרבים דמי לחומרא. ובעל מתיבתא כתב את לא תעביד עובדא ברשות הרבים עד דמטי גיטא לידה וכן הלכתא. וכן לענין קדושין. ודוקא בחצר דקביע אבל חצר מהלכת כגון עבד לא מיגרשא לה עד דכפית ליה והוא ישן דאמר רבא כתב לה גט וכו'. ואמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו רואין אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת דבעינן כריתות ואם לאו מגורשת.
<h2>דף עט:</h2>
בית שמאי אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין. אמר רבי אבא אמר שמואל אם נשאת לא תצא ואיכא דאמרי אם נתגרשה תנשא לכתחילה. כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכו'. ואנן השתא דמנינן לבריאת עולם לכתחילה מותר כדפרשינן במאמר ראשון. ובכולן הולד כשר מדרבנן חוץ משינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה. כתב הסופר וטעה ונתן שובר לאיש וגט לאשה והן נתנו זה לזה ולאחר זמן הרי גט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה רבי אלעזר אומר אם לאלתר יצא אינו גט ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט. דכיון שלא הוציא לאלתר קנוניא עשו והחליפו ומשהוחזקה גרושה בפני עדים מגורשת היא כדאיתא בירושלמי לקמן. וסוגיא דשמעתא כרבי אלעזר וקיימא לן כותיה. ואיכא מאן דאמר בשל תורה הלך אחר המחמיר. וכתב רבינו אלפס מסתברא כרב אדא בר אהבה דלא סמכינן אשינויא דפריק שמואל. ירושלמי (בפ"ח דגיטין ה"ז) מה אנן קיימין אי בשלא טעה אף רבנן מודו אי בשטעה אף רבי אלעזר מודה אלא כן אנן קיימין בסתם רבי אלעזר לא חשש שמא טעה ורבנן חששין שמא טעה.
<h2>דף פא.</h2>
כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה ובית הלל אומרים אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה. ירושלמי (פ"ח ה"ח) רבי יוחנן בשם רבי ינאי אין בה אלא משום זיהום כהונה ואין בית דין מזהמין אותה עבד רבי חייא עובדא כבית הלל אמר ליה רב מה ראית להכניס עצמך לספק זה המרובה אמר ליה רבי [ישמעאל] ברבי יוסי הוה עמי וקרא עליהון טובים השנים מן האחד.
<h2>דף פה.</h2>
כתב בכך וכך בשבת [וכו'] למנינא דרגילנא למימנא במתא פלונית. אנא פלוני בן פלוני דממתא פלנית וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא בביטול כל מודעי ופטרית ותרוכית ושבקית יתיכי ליכי אנת פלנית בת פלני [דממתא פלנית] וכל שום וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי דהות אנתתי מן קדמת דנא. וכדין תריכית יתיכי ליכי אנת פלנית בת פלני וכל שום וחניכא דאית ליכי דתהוין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין ואנש לא ימחה בידייכי מיומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שיבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל ראובן בן יעקב עד אליצפן בן עוזיאל עד. לרבינו חננאל צריכין עידי הגט לכתוב כתב ידן קרוב לכתב הגט כדי שיהו נקרין עמו. ומסתברא כי היכי דלכתחילה כתבינן איש פלוני בן איש פלוני ואי לא כתב בן איש פלוני כשר הכי נמי כתבינן לכתחילה עד ואי לא כתב כשר כדתנן (פ"ז:) איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר.
ונהגו לכתוב בו י"ב בגמטור גט. ומפרשי טעמא כנגד ג' שיטין שיש הפסק בין כל ספר וספר של חומש והן י"ב שיטין ולכך נקרא כריתות. ולפי המנהג צריך לדקדק לכתחילה ואם הוסיף או פיחת אין בכך כלום. וכפילא דלישנא לא נהירא לן אלא לכתוב בדלא אניסנא וכדו פטרית ותרוכית ושבקית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני וכל שום וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי דהות אנתתי מן קדמת דנא דתהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי וכו'. ואי אית ביה מחקא וטעותא מקיים ליה.
<h2>דף פח:</h2>
בפרק בתרא יצא שמה בעיר מגורשת הרי זו מגורשת. מדקא מקשינן בגמרא מגורשת ואסרינן לה אגברא. ולא קאמר למשרה לעלמא שמע מינה משום קלא לא שריא ומתניתין לחומרא קאמר. ואמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא שהן חוקרין הדבר פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים. ילמדנו רבינו יצא קול איש פלוני כהן כתב לגרש את אשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח להו תצא והדבר צריך תלמוד ומאי תצא דקתני משני.
